…גדעון תמיד חש שאינו שיך לשאר בני האדם, כמו נחלץ מתוך איזה ספר שתורגם מצרפתית ונכתב בשנות השישים. הוא חשב שאושר אמיתי אפשר להשיג רק דרך טמטום ועוורון, ושכל מי שעיניו פקוחות אינו יכול אלא להחשף אל כל הסבל הטבוע בחיים, ובעיקר בחיי השיגרה, שאי אפשר להתקיים בלעדיהם, שכן אחרת אפשר להשתגע, אך הם מצריכים עוורון כדי לקבלם, עוורון מפני חוסר הייחוד שטמון בהם, והשעמום, והפשרנות, והבינוניות. וגדעון לא היה מוכן לחיות באותה בינוניות, אך עם זאת פחד מן הסבל, ולכן לא סגר את עיניו מפני השגרה, אך גם לא פקח אותן לגמרי, אלא חי במין מצמוץ חלקי, שאיפשר לו לראות את הדברים, אך במטושטש, ולא לראותם, אך במטושטש, אך למרות נסיונותיו לעקוף זאת, בסופו של דבר היה גם עוור וגם סבל.
(מתוך פרויקט)
