רעיון לסיפור קצר, או לסרט: העלילה מתרחשת בעתיד. אחת האוניברסיטאות בגרמניה מצליחה לשבט את היטלר במרתפיה. באופן אירוני, נסיון השיבוט הרביעי הוא זה אשר צולח לבסוף, בדיוק כפי שהיטלר היה הילד הרביעי אשר נולד לאמו, קלרה פלצל, והיחיד מבין אחיו אשר שרד: השלושה שלפניו מתו בינקותם. השיבוט הוא רק השלב הראשון בניסוי: בעזרת היסטוריונים ופסיכולוגים נעשה נסיון להעתיק בדיוק רב ככל האפשר את חוויות ילדותו של היטלר וליישמן על הרך המשובט: נשכרים שחקנים לשחק את הוריו. הם מקבלים הוראות מדויקות כיצד עליהם להתנהג עם "ילדם". גם עיירת הולדתו, בראונאו אם אין, משועתקת לפרטי פרטים. אך הואיל ובכל זאת אי אפשר להגיע לכדי שלמות מוחלטת, מתפתח התינוק להיות אדם אחר לחלוטין: ילד מפוחד וחרד, עגמומי ונכה רוח. הוא גדל להיות סתם אדם, בעל תחומי ענין ממוצעים. הוא אוסף בולים, הוא חובב חיות. אך הוא חי בצל הגורל אשר מתווה לו הגנטיקה שלו. קם לו קהל מעריצים, הדורש ממנו לתפוס את מקומו של המנהיג הנאצי – אך הוא אינו היטלר. הוא נראה כמותו, הוא הוא עד אחרון תאיו – אך נפשו היא נפש אחרת. הוא מתנער מאותם אנשים ובורח, הרחק מהעיר המדומה – ומגיע אל ארצות הברית. הוא משנה את מראהו להיות רחוק ככל האפשר מזה של היטלר ההיסטורי: מגלח את ראשו, משתזף ומגדל זקן. הוא משתקע בעיירה שכוחת אל, שם מתאהב בבחורה צעירה. אך היא אינה נענית לחיזוריו. כשהוא שואל אותה מדוע, היא עונה לו: "לפעמים נדמה לי שאתה אינך אוהב את עצמך. ולפעמים נדמה לי שאתה פשוט אינך אתה." בסופו של הסיפור, בגיל חמישים ושש (בדיוק בגיל בו מת היטלר), ואחרי חיים משמימים ומוכי צער ובדידות – שולח המשובט את ידו בנפשו.
-
ניווט
-
הרשמה לעדכונים
-
תגובות אחרונות
-
פוסטים נבחרים
- מסעדת FICCIONES ברחוב אחד-העם
- "חוֹרחֶה", מאת מריה קוֹדָמָה
- רצח
- אַתְּ הַמְּכֹעֶרֶת שֵׁלִי הַקְּטַנָּה
- Closeup – על שקרים אמיתיים
- RANT בדבר מובלעוּת וסנסיביליות
- ביקורת במוסף התרבות של מעריב, מאת אריק גלסנר
- היטלר 2.0
- הַשִּׁיר הוּא הַכֶּלֶב מָרוּט הַפַּרְוָה
- אִישׁ מְבֻגָּר עִם רֵיחַ אֲשֶׁר לֹא הִכַּרְתִּי
- ליאורה פוגל לבית קוגוט דופקת את הכול ורצה (התחלה)

תגובות
לסטיבן פריי ב"עושים היסטוריה" היה רעיון אחר לגמרי, אבל גם הוא מתערב ביצירה של היטלר, בפוריות של אימא שלו ובהיסטוריה של אירופה, עם תוצאה מפתיעה. וכמובן, אי אפשר שלא להיזכר בנערים מברזיל.
כן. הכי כיף להתערבב עם היטלר :) תודה, דפנה.
awwww..
ממש נכמרו רחמי על ה"אדי בייבי" המשובט..
פתאום עולה לי בראש התמונה של אדולף האמיתי קונה חתולון לאווה אחרי שיא נסתה להתאבד בגללו..
(משוממה אפאחד, אפעם כשסיפרתי את זה, לא הבין את גודל האבסורד ..!)
{האמת שאת הסצנה הזאת אני ממש יכולה לראות כקטע אנימצית סטופ-מואשן בובתית!}
חתול כזה?
http://www.countingcats.com/wp-content/uploads/2008/05/kitler.jpg
LMMFAO !!!!
מעולה! D :
(האמת שהיתה לי תיקיית קיטלרים נרחבת ואינני מוצאת אותה! -אולי היא עוד היתה על המחשב הישן?..)
אני הכי אהבתי את זה: http://media.photobucket.com/image/kitler/ale223919/kitler284.jpg?o=31
אמא'לה.
אפשר להחליף את השם לפריצל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3536862,00.html
שוויק, רוע הוא רוע, אך יחי ההבדל הקטן במספרים. 6 מיליון, כן?
בלוג מעולה. את זה כדאי שתראה
תודה, אסף – מעולה! אני בטוח שיש עוד מליונים כאלה…