מחר, 10-10-10, נפתח "מיזנטרופ" לקהל הרחב. "חלל העבודה" הנו מקום לאנשים המבקשים לעצמם מעט שקט כדי לכתוב, לקרוא ולעסוק בענייניהם מבלי שאיש יפריע להם תוך כדי שהם נהנים מקפה משובח, כריכים טריים ושלל קינוחים איכותיים. גם שתיה קרה יש ואפילו בירה. אפשר לשלוח ולקבל פקסים, לצלם מסמכים ולהדפיס. יש WiFi ושקע חשמל בכל אחד מהשולחנות, [...]
תַּרְתִּי בָּעִיר אַחַר מָקוֹם שָׁקֵט. חִפַּשְׂתִּי לִסְעֹד נַפְשִׁי וְקֵבָתִי וּלְהַשְׁלִים חוֹבוֹתַי לִכְתִיבָתִי. קַצְתִּי בַּאֲנָשִׁים. בְּפִטְפּוּטֵיהֶם, בְּחִיּוּכֵיהֶם הַמְּעֻשִּׂים, הַתְּלוּיִים לָהֶם עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם כְּמִסְגְּרוֹת רֵיקוֹת שֶׁל תְּמוּנוֹת בְּבַיִת חָרֵב. קַצְתִּי בְּבָתֵּי הַקָּפֶה עַל מֶלְצָרֵיהֶם הַטּוֹרְדָנִיִּים, רוֹחֲשִׁים סְבִיבִי כְּיַתּוּשִׁים, מַבִּיטִים בִּי בְּעֵינֵיהֶם זָבוֹת קֹצֶר הָרוּחַ, מַפְרִיעִים לִי. אֶת עַצְמִי בִּקַּשְׁתִּי. הִבַּטְתִּי סָבִיב. לְיָדִי, עַל עֵץ הַצַּפְצָפָה, יָשַׁב עוֹרֵב. [...]
בחלום, שוב קמה סבתא מן הקבר. כמו בפעמים הקודמות, היא אינה עצמה. פניה נפוחים מעט, עיניה זגוגיות. ציפורני ידיה, אשר היו מטופחות בעת שחיה, כסוסות עכשיו. היא אינה מדברת בהגיון. נכנסת אל אמא ומבקשת לקנות חולצה. אמא אובדת עצות. אני אומר לה: "אולי היא שבה כדי לומר לך משהו?" אך היא מושכת בכתפיה. והחלום ממשיך: [...]
אני רוצה להשתגע. לאבד את דעתי. לכרוך את עצמי בסדין, שיציצו מתחתיו אצבעות הרגליים שלי, וללכת ברחוב. למרוח את גופי בחול ובמלח. לקרוא את אותה המילה (אין זה משנה איזו, כל מילה שאבחר) מיליוני פעמים, עד שתיסחט, ואדע את הנימים הדקים ביותר של משמעותה. לא. לא: אני רוצה להתנהג כחיה. לעשות את צרכיי בפינה, לאכול [...]
רעיון לסיפור קצר, או לסרט: העלילה מתרחשת בעתיד. אחת האוניברסיטאות בגרמניה מצליחה לשבט את היטלר במרתפיה. באופן אירוני, נסיון השיבוט הרביעי הוא זה אשר צולח לבסוף, בדיוק כפי שהיטלר היה הילד הרביעי אשר נולד לאמו, קלרה פלצל, והיחיד מבין אחיו אשר שרד: השלושה שלפניו מתו בינקותם. השיבוט הוא רק השלב הראשון בניסוי: בעזרת היסטוריונים ופסיכולוגים [...]
תודה רבה לאריאל ליפסון, שצילם!
מאת עידו
|
פורסם גם בספרים
|
תגים אורן לביא, אחוזת בית, דנה אולמרט, החללית, הילה כהן-שניידרמן, הסיפור של מיכאל, השקה, יניב איצקוביץ', יריב גוטליב, רוני סומק, שרי גוטמן
|
