אנטי סדנא לחשיבה על כתיבה

האנטי סדנא לחשיבה על כתיבה צמחה מתוך מיאוס בסדנאות המצויות כיום שם בחוץ, אלו שמנסות ללמד איך לכתוב "נכון", כאילו יש דבר כזה. הנה כמה שאלות: 1) נכון שיש כתיבה "נכונה" שהובילה ליצירות מחורבנות? נכון. 2) נכון שיש כתיבה "פגומה" שהובילה ליצירות מופת? נכון. 3) נכון שאין סופר\תסריטאי\במאי\יוצר\אמן אחד גדול באמת שיצא מן הסדנאות האלה ושרף את העולם? נכון גם נכון. אז בואו ללמוד מה חשוב באמת. בואו לפתח חשיבה עצמאית אמיתית על כתיבה, להבין מה עשו לפניכם ואיך לקשר בין זה לבין הדבר המיוחד הזה, השונה כל כך, שנקרא אתם.

סוגיות שיעלו במהלך הסדנא:
היררכיה של כתיבה – המחבר המובלע, סוגי מספרים, דמויות, גיבורים, הסופר, הקהל.
סוגי קריאה – סימפטומטית, אדפטטיבית, מכוונת.
הקריאה כמכשיר כתיבה.
ההבדלים בין קולנוע, ספרות ושירה – והקשרים ביניהם.
הומור – מהו צחוק? איך מייצרים הומור?
ההבדל בין בניית סיפור ליצירת עולם ספרותי.
אומץ וכנות בכתיבה, לעומת חשיפה ובוטות.

טקסטים שנטפל בהם:
פרוזה של חנוך לוין
פרשת קין והבל
דון קיחוטה
הגמל המעופף ודבשת הזהב של אהרן מגד
סוף דבר של יעקב שבתאי
ספר יוסף של יואל הופמן
הגלגול של קפקא
הבחילה של סארטר
סיפורי בורחס
סרטי קובריק
קלוז אפ של עבאס קיארוסטמי
הסנדק 1
בלייד ראנר
מונטי פיית'ון והגביע הקדוש
הקרקס המעופף של מונטי פיית'ון
לואי סיקיי
שירי נתן זך
שירי דנה אמיר
שירי קורט שוויטרס
הייקו יפני

הסדנא בת 6 מפגשים של כשעתיים כל אחד ומתרחשת במיזנטרופ, חלל עבודה אורבני, פרישמן 43 ת"א. עלי אפשר לקרוא כאן. מחזור ג' נפתח ב-4 באוגוסט. המחיר: 1000 לראש. כתבו אלי (ai@idoangel.com) לפרטים והרשמה – מספר המקומות מוגבל.

7 יולי, 2014|קטגוריות: שונות|תגיות:|0 תגובות

RANT בדבר מובלעוּת וסנסיביליות

יש למערכת היחסים המשולשת של מחבר-יצירה-קורא שתי פנים: מחד הישיר, ומאידך המובלע (או מה שנקרא באנגלית "implied"). המושג "מחבר מובלע" מעט קשה לתפיסה (טבע אותו ווין בות', בספרו החשוב "הרטוריקה של הבדיון"); בניגוד למחבר עצמו, שהוא האיש בשר ודם אשר כתב את היצירה, המחבר המובלע הוא ישות תיאורטית, כלי נרטיבי, בעצם, שנוצר כדי לדבר על הסנסיביליות של היצירה. אין מילה טובה ל"סנסיביליות" בעברית. אפשר לומר: הגיון, מוחשות, תבונה, מהות – אבל כל אלה לא מעבירים את המושג בשלמותו. הכוונה היא להגיון (מוחשות, תבונה, מהות) של הדיאגזיס, של עולם היצירה. לא מדובר במסר של היצירה ("מסר" – מילה מעצבנת לכשעצמה), אלא בהתנהלות של העולם שלה בהשוואה לעולמו של הצופה – והמחבר המובלע הוא האחראי על ההתנהלות הזאת, הוא בוראה.

כדי לעמוד על ההבדל בין המחבר המובלע למחבר גופא, אפשר להזכר במשחק הכתיבה שבו המשתתף הראשון כותב שורה ומסתיר את המילה האחרונה, והמשתתף הבא אחריו ממשיך לכתוב מבלי לדעת מה כתב קודמו, וכולי. בסופו של דבר, נוצר טקסט שאין לו מחבר אחד, ואולי אפילו אין לו מחבר בכלל – שכן איש ממחבריו לא ידע מה האחרים כתבו. כלומר, אין מחבר, אך יש מחבר מובלע, כיוון שיש סנסיביליות לטקסט. לפעמים, אגב, המחבר לא מודע למחבר המובלע. יוצא שהתכוון המשורר לדבר אחד, אבל מפאת עצמאותה של היצירה יצא דבר אחר.

באותו האופן, יש גם הבדל בין הקורא והקורא המובלע. קורא רגיל, שאינו מתעסק בניתוח היצירה, נקרא בדרך כלל "הקורא האדפטיבי", שכן הוא עושה בראשו אדפטציה לטקסט כדי לגשר על פערים שנובעים משטיפות הקריאה בו. הקורא המובלע, לעומתו, גם לו אין גוף והוא קורא את הטקסט באופן "מְכֻוָּן", כלומר, עומד על מהותה של הסנסיביליות שלו. הקורא המובלע הוא נמענו של המחבר המובלע.

מכאן נובע, שיש גם סיפור רגיל וסיפור מובלע – וזה מש"ל. הסיפור הרגיל מורכב מאוסף האירועים המתרחשים ביצירה, בעוד הסיפור המובלע הוא בעצם הקונפליקט המתקיים בין הסנסיביליות של היצירה לבין זו של נמעניה – וכאן מתרחשת היצירה האמנותית האמיתית: לא בין דפי הספר (או על מסך הקולנוע, או באובייקט המצויר, במוסיקה, וכולי), אלא בפער בין האופן שבו אלה מוצגים, דהיינו – העולם של היצירה, ובין עולמם של הקוראים\הצופים\המקשיבים לה. לכן, למשל, כל הקורסים וספרי ההדרכה למיניהם (כמו, למשל, ספרו של רוברט מ'קי, "סיפור") המייעצים לכתוב דמויות "עגולות", כלומר, דמות מרובדת, שעוברת קונפליקט כלשהו – טועים. הדמויות יכולות להיות נטולות כל קונפליקט, ועצם היותן כך יהווה קונפליקט משמעותי בין הסנסיביליות של עולמן לבין זה שלנו, הקוראים אותן. את אותו הדבר אפשר לומר על כלים אחרים המומלצים בפי אותם מדריכי כתיבה, כגון "הזדהות", "מאורעות מחוללים" וכיו"ב: אם הם תורמים לסנסביליות של עולם היצירה – בסדר. אבל אם הם מפריעים לכך – יש להפטר מהם, ומהר.

1 פברואר, 2010|קטגוריות: שונות|תגיות:|0 תגובות