עידו אנג'ל

תַּרְתִּי בָּעִיר אַחַר מָקוֹם שָׁקֵט. חִפַּשְׂתִּי לִסְעֹד נַפְשִׁי וְקֵבָתִי וּלְהַשְׁלִים חוֹבוֹתַי לִכְתִיבָתִי. קַצְתִּי בַּאֲנָשִׁים. בְּפִטְפּוּטֵיהֶם, בְּחִיּוּכֵיהֶם הַמְּעֻשִּׂים, הַתְּלוּיִים לָהֶם עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם כְּמִסְגְּרוֹת רֵיקוֹת שֶׁל תְּמוּנוֹת בְּבַיִת חָרֵב. קַצְתִּי בְּבָתֵּי הַקָּפֶה עַל מֶלְצָרֵיהֶם הַטּוֹרְדָנִיִּים, רוֹחֲשִׁים סְבִיבִי כְּיַתּוּשִׁים, מַבִּיטִים בִּי בְּעֵינֵיהֶם זָבוֹת קֹצֶר הָרוּחַ, מַפְרִיעִים לִי. אֶת עַצְמִי בִּקַּשְׁתִּי. הִבַּטְתִּי סָבִיב. לְיָדִי, עַל עֵץ הַצַּפְצָפָה, יָשַׁב עוֹרֵב. [...]