עכשיו אקשור לבדידות תכונות של חפץ, או של אישה, אומר הסופר לעצמו, ונשימתו סופסוף מאטה, והסומק בלחייו נעלם, ופניו חוזרות להיות פנים של איש ולא של ילד. הצהריים מסתלקים מהרחוב כגנב במנוסה, אך שעת בין הערביים איננה מוכנה עדיין, והעיר מתכסה באור מוזר, אפור-סגול, כשל גופתו של האיש שראה נמשית מהים מוקדם יותר, בבוקר, כשהסתובב [...]
-
ניווט
-
-
הרשמה לעדכונים
-
תגובות אחרונות
-
פוסטים נבחרים
- מסעדת FICCIONES ברחוב אחד-העם
- "חוֹרחֶה", מאת מריה קוֹדָמָה
- רצח
- אַתְּ הַמְּכֹעֶרֶת שֵׁלִי הַקְּטַנָּה
- Closeup – על שקרים אמיתיים
- RANT בדבר מובלעוּת וסנסיביליות
- ביקורת במוסף התרבות של מעריב, מאת אריק גלסנר
- היטלר 2.0
- הַשִּׁיר הוּא הַכֶּלֶב מָרוּט הַפַּרְוָה
- אִישׁ מְבֻגָּר עִם רֵיחַ אֲשֶׁר לֹא הִכַּרְתִּי
- ליאורה פוגל לבית קוגוט דופקת את הכול ורצה (התחלה)