אַתְּ הַמְּכֹעֶרֶת שֵׁלִי הַקְּטַנָּה וַאֲנִי מְכֹעָרֵךְ. נֵשֵׁב יַחַד בִּשְׂדֵרוֹת הַר-צִיּוֹן וְנֹאחַז בְּכַפּוֹתֵינוּ הַחֲלַקְלַקּוֹת חָזָק. אַתְּ תַּבִּיטִי בְּפָנָי הַנְּפוּחוֹת וַאֲנִי בִּנְחִירַיִךְ הַשְּׁמוּטִים וּשְׁנֵינוּ נִתְמַלֵּא פְּלִיאָה. וְאֵין לָנוּ דָּבָר מִלְּבַד הֵעִיר הַזֹּאת וְהַתַּיְלַנְדִּים וְהַזְּנוּת וְהַפִּיחַ הָעוֹטֵף אוֹתָנוּ כְּכִלָּה.
-
ניווט
-
-
הרשמה לעדכונים
-
תגובות אחרונות
-
פוסטים נבחרים
- מסעדת FICCIONES ברחוב אחד-העם
- "חוֹרחֶה", מאת מריה קוֹדָמָה
- רצח
- אַתְּ הַמְּכֹעֶרֶת שֵׁלִי הַקְּטַנָּה
- Closeup – על שקרים אמיתיים
- RANT בדבר מובלעוּת וסנסיביליות
- ביקורת במוסף התרבות של מעריב, מאת אריק גלסנר
- היטלר 2.0
- הַשִּׁיר הוּא הַכֶּלֶב מָרוּט הַפַּרְוָה
- אִישׁ מְבֻגָּר עִם רֵיחַ אֲשֶׁר לֹא הִכַּרְתִּי
- ליאורה פוגל לבית קוגוט דופקת את הכול ורצה (התחלה)