היא אמרה לי: "אם אתה רוצה לזיין אותי, תכתוב." שאלתי מה הקשר, אני מזיין אותה בכל מקרה, אני בכל מקרה כותב. היא אמרה: "אני רוצה שזה יהיה קשור. מעכשיו, אם לא תכתוב, לא תזיין אותי." צחקתי. זה מה שאהבתי אצלה, את הילדותיות הזו, שבו בזמן גרמה לי להרגיש זקן ונמרץ. כבר באותו הערב כתבתי לה [...]
בסיפור הזה יהיה רצח. רק רצח. לא תהיינה דמויות, לא יהיו מקומות. אולי אפילו לא יהיה סיפור. רק תיאור אחד נמשך של איש נרצח. גם האיש לא יהיה. לא יהיה לו שם, או עבר כלשהו. מניעיו של הרוצח ישארו עלומים. גם לא יהיה בלש שיצוד אותו: רק רצח. וסופר. הוא יושב במיטתו. תחת מרפקו הימני [...]
הקירות עכשיו סוגרים עליה. היא מביטה בתבנית העוגה המרוקנת, בפניה, הנשקפות אליה מהאלומיניום המבוהל. תחתיתו העקושה מסלפת לעורה קמטים מכוערים, ופרורי השוקולד המנוצחים מנמרים את אפה ביבלות שחורות, רעות. אין לה אויר. ראשה סחרחר עליה, אך היא אפילו לא טורחת לנסות לנשום; העוגה עודה תקועה בקצה גרונה, וגם אם תתאמץ עכשיו היא לא תצליח. כמה [...]
הָיֹה הָיָה לפני שנים רבות ממציא, אשר חי בארץ רחוקה. הממציא היה מצליח במשרתו, כיוון שהיה חכם מאד והשכיל להמציא דברים אשר הבריות נזדקקו להם ממש. לממציא היו אישה ובן והם חיו יחד בביתם, אשר מבחוץ נראה כבית רגיל, אך כל מי שהיה נכנס אליו, היתה מיד עולה קריאת התפעלות על דל שפתיו, כיוון שבפנים [...]
הלכתי לסרט הזה לא בגלל הקרבה מעוררת הפלצוּת של סיפור החיים של גיבורו אל סיפורי שלי, ולא בגלל החיבה היתרה שלי לסרטים מוקומנטריים; אפילו לא שמעתי עליו לפני שהתישבתי על הכסא בשורה האחרונה של אולם הקולנוע. הלכתי כי לא יכולתי יותר לשמוע אותה מדברת. ולא יכולתי לשמוע אותה מדברת לא כי אמרה דברים סרי טעם, [...]
בשנת 1974, פרסם הסופר ראובן צבי את ספרו הראשון והאחרון: "תום פרק". צבי, אשר הגן על פרטיותו בחרוף נפש (למרות שלא היה על מה להגן ממש; שגרת יומו היתה פשוטה ומשעממת), הורה למו"ל שלו לפרסם בציבור ששמו של הסופר, דהיינו "ראובן צבי", הנו פסבדונים. בדרך מחוכמת זו קיווה צבי להמלט מעין התקשורת ובעיקר לא להצטרך [...]
