השאיפה ליחסיות

הפלא של היחסיות הוא השאיפה של החומר ליחסיות. אין קיום עצמאי לשום דבר והשקר של האגו (גם האגו של החומר, היינו עצמיותו) הוא הדבר שהיחסיות באה שוב ושוב לחשוף. אפקט הפרפר מתאפשר לא מתוך שדבר מגיב לדבר בחוסר ברירה, אלא מתוך ששני הדברים הם אותו הדבר, אלא שזה נשכח, והיחסיות באה להזכיר את זה. אין שני אנשים בעולם שידברו ביניהם והשפה שלהם לא תושפע זה מזה, ולא משנה אם אחד פרופסור לבלשנות והשני אילם. מילה שהפרופסור אמר תהדהד בראש של האילם בעתיד בהקשר אחר ומשהו באילמות תידבק בפרופסור לנצח. כי ברמה הנימית ביותר אין דבר כזה, ״אילם״, ״פרופסור״. בקלות אפשר לראות את זה בכל רגע: הרי בכל אדם שאתה רואה ברחוב אתה רואה את כל היקום. ממשית, לא פילוסופית. באותו יום כל אדם שראית עבר ליד כמה עשרות אנשים ומשהו מהם נטבע בו, וכל אחד מהעשרות האלה עבר ליד עשרות אחרים וכך הלאה והלאה עד לכל האנושות. ואפילו אם מישהו היה סגור בחדר באותו היום, הוא היה במחשבה של מישהו אחר. כל אדם הוא עדות ממשית בכל רגע ורגע לכל העולם. ואם כך, אז העולם עצמו הוא עדות לכל העולמות האחרים.

2017-06-15T15:47:47+00:00 15 יוני, 2017|קטגוריות: שונות|תגיות:|0 תגובות

השאר תגובה