החיים הם שיר, או שלפחות הם שיריים הרבה יותר מן הנראה לעין. לפעמים, ברגע נדיר, אפשר לראות אדם עומד מוטרד מעניין קונקרטי מאוד כשמעל ראשו תלויות אותיות (למשל יו״ד, רי״ש וחי״ת). או כשמישהו אומר למישהי דבר מה (למשל ״מה נשמע״) ובעצם אומר לה משהו אחר (למשל ״את הצבע לבן״). יש גם חפצים מופשטים מאוד. כמו חדר מדרגות ריק בבניין חדש, שדי במבט אחד בו כדי לבכות. והשירים מתים. אדם קורא פבלו נרודה וחושב על גבינה.

אבל כל ספר שנדפס הוא כפרה לעצב שהיה אחרת לופת בלב בשר אמיתי בעולם, וזאת לא משום תוכנו של הספר, אלא משום המילים הלחוצות זו אל זו.

2016-12-09T01:05:43+00:00 9 דצמבר, 2016|קטגוריות: שונות|0 תגובות

השאר תגובה