הספר “שירים נוראיים” שהוצאתי עצמאית – מוכן לרכישה. אפשר לרכוש עותק דיגיטלי (או מודפס) דרך אתר אינדיבוק. אפשר לרכוש גם בחנויות הספרים הפרטיות.
הנה שיר מהספר:
תביני
אני ללב
כאיש המערות לגלגל:
הייתי אוהב אותך
אילו הומצאה האהבה.
(איור: אמיר גניסלב)
בית זה
הריק
דמויותיו איה?
בית זה
עומד
על אדמת מה?
כתם שרוע על
רצפתו כשטיח צנום.
מנין שתת?
אילו בבואות טבועות
בזכרון מראותיו?
תימרות רוח נעות
בוילאות,
על כנפיהן נישאים
ריחות בשר.
קול מחריק –
“כך!”
ואולי דלת נטרקה.
ואולי המולת הרחוב טורקת
בחלון, ואולי הגפן
מפלסת זמורותיה,
סקרנית:
למי העיניים
הדואות מעל האפלה?
מה הצל ההולך
וצבה אל מול השמש
כמצבה גדולה?
בית זה
הריק
מה סוגר עליו
עכשיו
עכשיו?
(השיר האחרון ב״שירים נוראיים״, שאפשר לרכוש בזול מאוד, מדי, כאן: http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=8587. האחרון, כלומר, אחרי השיר, תיסגר הכריכה על הספר.)
לטל ניצן הנהדרת אני חב את פרסומי הראשון, בגליון “בורחס” של כתב העת “אורות”, שערכה. אני אוהב את טל ומעריך אותה מאוד על כל פועלה, וממש מעריץ את הדרך בה היא קוראת שירה. לכן ממש ממש שמחתי כשהיא, כמו רוני סומק, התגייסה בנדיבות לקרוא שיר אחד שאהבה מספר השירה והפרוזה שאני מוציא לאור עצמאית דרך אתר הדסטארט (הלינק למטה). תודה רבה רבה, טל. אין כמוך.
השיר הוא הכלב מרוט הפרוה
השיר הוא עיני אמי ההולכת בחשך
השיר הוא חדרי כשאני בתוכו
חסרי כשיצאתי
השיר הוא
כמעט השיר
כשאני קורא את השירים שכתבתי לא מתנגן לי שום קול בראש. רק דממה, אולי קצת חורקת, כאילו לא את המילים אני קורא אלא את הדף הריק שמתחתיהן. הגרון הפנימי סכור. אבל איזה יופי זה נשמע כשכן נותנים לזה קול – ובמיוחד כשהקול הוא קולו של רוני סומק. בנדיבות אבהית הוא הזמין אותי לביתו, שם במערכת מוסיקה שהוא אוהב וקרא בפניי את “איש מבוגר”. איזה כיף. תודה ענקית, רוני.