פוץ ופיצי

מצאתי את ההזיה הזאת בפשפוש בתיקיות ישנות. מלפני עשור בערך:

לפוץ אצבעות נקניקיה
ולפיצי אצבעות נקניקיה.
פוץ ופיצי אוחזים בלחמניה עם נקניקיה
איש איש בין אצבעותיו
לפני הדוכן המעופש ברחוב
המלך ג’ורג’.
עשרים ושתיים נקניקיות בין שני אנשים
והירח
מתפלא מאוד.
פיצי נוגסת בנקניקייתה.
פוץ נוגס בנקניקייתו – אבל
הופס! נגס בטעות באצבעו.
הדם נשפך כמו קטשופ
והירח
עין לבנה גדולה שוחקת
אבל עינו האחרת, השחורה,
בוכה.
מה היא רואה?
אולי את חצר המשחטה
אולי את רחובות עזה
אולי את בתי הקברות
ואולי את ריבואות הכוכבים האחרים
שמאחוריה
שאין עליהם ולו פוץ אחד
ואין עליהם ולו פיצי אחת
לקרוא לחומר הלבן והדק המכסה אותם
חול.

2017-05-03T20:07:25+00:00 3 מאי, 2017|קטגוריות: שירים|0 תגובות

שירים נוראיים – לרכישה אונליין

הספר “שירים נוראיים” שהוצאתי עצמאית – מוכן לרכישה. אפשר לרכוש עותק דיגיטלי (או מודפס) דרך אתר אינדיבוק. אפשר לרכוש גם בחנויות הספרים הפרטיות.

הנה שיר מהספר:

תביני
אני ללב
כאיש המערות לגלגל:
הייתי אוהב אותך
אילו הומצאה האהבה.

(איור: אמיר גניסלב)

2016-07-16T14:43:41+00:00 29 מאי, 2014|קטגוריות: ספרים, שירים|תגיות:|0 תגובות

עכשיו

בית זה
הריק
דמויותיו איה?
בית זה
עומד
על אדמת מה?
כתם שרוע על
רצפתו כשטיח צנום.
מנין שתת?
אילו בבואות טבועות
בזכרון מראותיו?
תימרות רוח נעות
בוילאות,
על כנפיהן נישאים
ריחות בשר.
קול מחריק –
“כך!”
ואולי דלת נטרקה.
ואולי המולת הרחוב טורקת
בחלון, ואולי הגפן
מפלסת זמורותיה,
סקרנית:
למי העיניים
הדואות מעל האפלה?
מה הצל ההולך
וצבה אל מול השמש
כמצבה גדולה?
בית זה
הריק
מה סוגר עליו
עכשיו
עכשיו?

(השיר האחרון ב״שירים נוראיים״, שאפשר לרכוש בזול מאוד, מדי, כאן: http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=8587. האחרון, כלומר, אחרי השיר, תיסגר הכריכה על הספר.)

2014-04-17T11:06:26+00:00 13 אפריל, 2014|קטגוריות: ספרים, שירים|0 תגובות