מדריך מקוצר לכתיבת ספר

על הספר להידמות למישהו אהוב. אדם (חי או מת) או מקום או חיה (למשל להתחיל את הספר באפה ולסיים בזנבה). על כל מילה להיות מוקדשת (לעצמה) ואם הספר קצר מאוד אז כל אות. במרווח שבין המילים יש להטמין סוד, ולא לדעת מהו, אבל לדייק בו (לדאוג שיעטוף את המילים בדיוק לפי קו מתארן). חשוב מאוד: על משקל הסיפור להיות שווה למשקל הספר, אלא אם מדובר בספר שירה, ואז על השירים לשקול, אחד אחד, גרם.

2016-12-03T23:34:00+00:00 17 אוגוסט, 2016|קטגוריות: ספרים, קצרים, שונות|0 תגובות

רוני סומק קורא את “איש מבוגר”

כשאני קורא את השירים שכתבתי לא מתנגן לי שום קול בראש. רק דממה, אולי קצת חורקת, כאילו לא את המילים אני קורא אלא את הדף הריק שמתחתיהן. הגרון הפנימי סכור. אבל איזה יופי זה נשמע כשכן נותנים לזה קול – ובמיוחד כשהקול הוא קולו של רוני סומק. בנדיבות אבהית הוא הזמין אותי לביתו, שם במערכת מוסיקה שהוא אוהב וקרא בפניי את “איש מבוגר”. איזה כיף. תודה ענקית, רוני.

2016-12-03T23:49:37+00:00 26 פברואר, 2014|קטגוריות: קצרים, שירים|0 תגובות

היטלר 2.0

רעיון לסיפור קצר, או לסרט: העלילה מתרחשת בעתיד. אחת האוניברסיטאות בגרמניה מצליחה לשבט את היטלר במרתפיה. באופן אירוני, נסיון השיבוט הרביעי הוא זה אשר צולח לבסוף, בדיוק כפי שהיטלר היה הילד הרביעי אשר נולד לאמו, קלרה פלצל, והיחיד מבין אחיו אשר שרד: השלושה שלפניו מתו בינקותם. השיבוט הוא רק השלב הראשון בניסוי: בעזרת היסטוריונים ופסיכולוגים נעשה נסיון להעתיק בדיוק רב ככל האפשר את חוויות ילדותו של היטלר וליישמן על הרך המשובט: נשכרים שחקנים לשחק את הוריו. הם מקבלים הוראות מדויקות כיצד עליהם להתנהג עם “ילדם”. גם עיירת הולדתו, בראונאו אם אין, משועתקת לפרטי פרטים. אך הואיל ובכל זאת אי אפשר להגיע לכדי שלמות מוחלטת, מתפתח התינוק להיות אדם אחר לחלוטין: ילד מפוחד וחרד, עגמומי ונכה רוח. הוא גדל להיות סתם אדם, בעל תחומי ענין ממוצעים. הוא אוסף בולים, הוא חובב חיות. אך הוא חי בצל הגורל אשר מתווה לו הגנטיקה שלו. קם לו קהל מעריצים, הדורש ממנו לתפוס את מקומו של המנהיג הנאצי – אך הוא אינו היטלר. הוא נראה כמותו, הוא הוא עד אחרון תאיו – אך נפשו היא נפש אחרת. הוא מתנער מאותם אנשים ובורח, הרחק מהעיר המדומה – ומגיע אל ארצות הברית. הוא משנה את מראהו להיות רחוק ככל האפשר מזה של היטלר ההיסטורי: מגלח את ראשו, משתזף ומגדל זקן. הוא משתקע בעיירה שכוחת אל, שם מתאהב בבחורה צעירה. אך היא אינה נענית לחיזוריו. כשהוא שואל אותה מדוע, היא עונה לו: “לפעמים נדמה לי שאתה אינך אוהב את עצמך. ולפעמים נדמה לי שאתה פשוט אינך אתה.” בסופו של הסיפור, בגיל חמישים ושש (בדיוק בגיל בו מת היטלר), ואחרי חיים משמימים ומוכי צער ובדידות – שולח המשובט את ידו בנפשו.

2013-09-20T02:30:05+00:00 5 אוגוסט, 2010|קטגוריות: קצרים|תגיות:|0 תגובות